בשלושת הדרכים קודם כל משרים קטניות יבשות במים למשך יממה.
דרך 1: מעבירים למסננת ומרטיבים מספר פעמים ביום למשך שלושה עד ארבעה ימים. להשאיר במקום חשוך
דרך 2: ממלאים כ-1/3 צנצנת זכוכית ומכסים עם בד גזה אחוז בגומייה. ממלאים מים פעמיים שלוש ביום ושופכים אותם מיד. מומלץ מיקום חשוך
דרך 3: משתמשים בשקית הנבטה (שקית בד נושמת, ניתן להשיג שקיות מצוינות מבד המפ של "ג'אמוקה) מרטיבים אותה פעמיים ביום
מהמומלצים להנבטה: מש גדל נפלא ובמהירות, עדשים בשלל צבעים וגם גרגירי חומוס.
אם אנו רוצים נבטים עבים ופריכים אנו צריכים לייצר סוג של לחץ על הנבטים. הנבטים בדיוק כמונו, כשהם שוהים בחושך ישאפו להתפתח ולהגיע אל האור, כך ברא אותנו הטבע. החיפוש אחר האור יגרום להם לגדילה, והם לא יירגעו עד אשר יגיעו אל האור. ככל שהלחץ עליהם יגבר כך יהפכו גדולים וחזקים יותר, בטבע יצטרכו להסיר את רגבי האדמה או האבן המונחת עליהם. בפועל ניתן להחזיק את הנבטים בצפיפות גדולה או להניח עליהם צלחת בעלת משקל. לא לשכוח להשקות פעמיים או שלוש ביום ולזכור שהנבטים צריכים להיות לחים אך מים עומדים מייצרים ריקבון (זה הסיבה לשטיפה מספר פעמים ביום)
בהסתכלות מזרחית
בהסתכלות סינית, העולם מתואר בדרך ציורית פילוסופית ובו העולם והתהליכים המתרחשים בו מחולקים ל"ייו" ול"יאנג" היין מסמל את האנרגיה הנשית, קבלה, לחות, חושך, שקט והיאנג מסמל את האנרגיה הגברית, תנועה, אש, יובש, פריצה. העולם מתואר כתהליך דינאמי בו הכוחות מתערבלים זה בזה וכאשר כוח אחד מגיע לשיאו שם גם תתחיל דעיכתו ואז יחל הכוח השני להתבטא ולהתעצם. שהיין מגיע לשיאו הייאנג מתחיל ולהפך. מיד לאחר הרגע החשוך ביותר מתחילה הזריחה.
את הזרע אנו מביאים לאותו מקום שהיה מגיע גם בטבע, אל שיא היין. מתחת לאדמה- בחושך ולחות. הזרע סופג וסופג ומשלש את גודלו מגיע אל השיא יכולת הכלתו ואז מגיע פריצת הייאנג, הנביטה מתחילה.
בהסתכלות המזרחית בנבט טמון המון פוטנציאל והמון אנרגיה. ומשתמשים בו להנעה בתהליכי ניקוי של הגוף.
